גזר דין בתיק ת"פ 1014-09

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר במקורו ייחס לנאשם שתי עבירות: גרימת חבלה חמורה ואיומים. כתב האישום הוגש ביום 5.1.09 בהיות הנאשם במעצר. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים.

הדיון בתיק זה נדחה מעת לעת לפי התנהלות ההליכים והתפתחותם בהליך המעצר עד תום הליכים, לרבות שחרור הנאשם ממעצר לשם הליך טיפולי - שיקומי. בדיון שהיה לפני ביום  -22.3.09 - משמע כחודש וחצי לאחר שהוגש כתב האישום, ובהיות הנאשם עדיין נתון במעצר הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדותיו ויופנה לשירות המבחן על מנת לבחון הליך גמילה.

כאן המקום לציין העובדות שבכתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם. הנאשם הודה כי ביום 1.1.09 בשעות הבוקר עת שהה עם אביו בדירתם בבת ים תקף את אביו בכך שנטל ביד אחת מטאטא וביד שנייה משקולת במשקל 4 ק''ג ובאמצעות המקל הלם בראש אביו.

סמוך לאחר מכן, עת שכב אבי הנאשם על הרצפה והתגונן בידיו מפני הנאשם, המשיך הנאשם להכותו בראשו באמצעות המשקולת ומטאטא עד אשר הצליח אבי הנאשם לברוח מהדירה.

כתוצאה מהתקיפה גרם הנאשם לאביו לשברים רבים בעצמות הפנים, באזור ארובת העין משמאל, באזור עין ימין ובאזור הלסת מימין. אבי הנאשם נזקק לטיפול רפואי ואשפוז.

ראוי לציין כי הנאשם נותר במעצר מיום 5.1.09 עת הוגש כתב האישום ועד ליום 30.6.09 עת הוריתי לשחרר הנאשם לקהילה טיפולית זוהרים, והכול בליווי, פיקוח והמלצות שירות המבחן.

הנאשם מצוי היה במשך תקופה ארוכה, כפי שיפורט להלן, בהליך טיפולי משמעותי ביותר. ההליך היה  מלווה באופן צמוד על ידי שירות המבחן שדיווח לבית המשפט, והחלטות הדחייה ניתנו על בסיס תסקירי שירות המבחן. ביום 27.6.10 משמע בחלוף שנה מאז הוריתי על שחרור הנאשם לקהילה טיפולית ובחלוף שנה מאז טופל הנאשם במסגרת שיקומית, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים, על מנת לסיים ההליכים שלפני. שירות המבחן המליץ בין היתר על פיקוחו תוך הימנעות ממאסר בפועל.

ראוי לציין כי התביעה, מאז ומעולם בהליכים אלה, עתרה למאסר בפועל תהא אשר תהא המלצת שירות המבחן ויהא אשר יהא ההליך הטיפולי. עמדה זו של התביעה עקבית היא לאורך כל ההליכים הממושכים בתיק זה והיא אומרת: חומרת האלימות של בן כלפי אביו, תוביל למאסר בפועל ואין מקום וטעם לשיקום הנאשם.

בדיון מיום 27.6.10, כאמור, לא מצאתי לסיים ההליך בתיק זה אלא להמשיך ולבחון הנאשם ובעיקר התקדמותו השיקומית. הוריתי לפיכך לדחות הדיון על מנת שימשיך הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן בטרם גזירת דינו. ואכן, בהתאם לכך הדיון בתיק זה נדחה מעת לעת, והכול כאמור בליווי פיקוח שירות המבחן והחלטות בית המשפט. והנה בחלוף שנה ביום 3.7.11 הוגש תסקיר סופי של שירות המבחן,

שירות המבחן אשר ליווה הנאשם בדרכו הארוכה במשך כשנתיים, בחן כל הנסיבות, העובדות והנתונים הרלבנטיים לנאשם, המליץ על חיוב הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן למשך שנה כאשר בתקופה זו ימשיך ההליך הטיפולי בו החל ובו הוא מצוי מזה תקופה הארוכה.

עוד ראוי לציין עובדה עצובה אחת: במהלך המשפט שלפני, התאבד אבי הנאשם הוא המתלונן בתיק והלך לבית עולמו.

בטיעוניה לעונש חזרה ב''כ המאשימה על העמדה הנחרצת כי אין נפקא מינה שיקומו של הנאשם הקובע הוא חומרת המעשים וככל שהם חמורים יש להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך.

ב''כ הנאשם עמדה על התהליך השיקומי הארוך, החיובי והמועיל שעבר הנאשם וביקשה לאמץ המלצת שירות המבחן. ב''כ הנאשם הפנתה לכך שכיום מצוי הנאשם במקום אחר: מאדם מכור לאלכוהול לאדם מועיל העובד בעבודה מסודרת בקיבוץ נתיב הל''ה ומעסיקיו מרוצים ביותר מעבודתו ומאישיותו.

בבואי לגזור דינו של הנאשם לא התעלמתי ולו בשמץ מחומרת האלימות שגילה הנאשם כלפי אביו. אין צורך להפנות לציווי הדתי באשר לאדם המכה אביו ואמו, די בגילוי אלימות כה קשה של אדם כלפי רעהו: להכותו במקל מטאטא ומשקולת בפניו בעודו שוכב על הרצפה, ולגרום לו לשברים בפנים, הם מעשים המעידים על חומרתם.

אלא שהנאשם מצוי כיום במקום אחר. יש וההליך הפלילי יוליד לאו דווקא ענישה פלילית אלא תוצאה חיובית מועילה המצויה בצד ובצילו של העונש הפלילי. אין לראות הירתמות אדם לשיקומו העצמי, משום החשש מנחת זרוע החוק כדבר שלילי. יש לראות זאת, באור אובייקטיבי. שהרי גם אם אדם שינה אורחות חייו מן הקצה אל הקצה, אך משום החשש מאימת הדין, וככל שהשינוי אמיתי הוא: דיינו. שהרי מה תועלת תצמח לחברה ולאינטרס הציבורי בענישת אדם המצוי כיום, בשונה מעת ביצוע העבירה,  בנתיב חיובי, מועיל ונורמטיבי של החברה. מאדם מכור לאלכוהול, חסר שליטה על מעשיו, אשר היכה אביו בצורה כה קשה מצוי הנאשם כיום לאחר הליך גמילה ארוך, קשה ומייסר בנתיב חיים אחר. הנאשם עובד למחייתו מעסיקיו מרוצים ממנו, מקיים אורח חיים חיובי ביותר - די לי בכך.

אין גם לשכוח כי בעקבות מעשי האלימות של הנאשם היה עצור במשך כשישה חודשים דהיינו מתחילת חודש ינואר 2009 ועד להחלטת השחרור מיום 30.6.09.

אשר על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה שיש עמה מרכיב של אלימות כלפי גוף אדם מסוג פשע.

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה שיש עימה מרכיב של אלימות נגד גוף אדם מסוג עוון לרבות איומים.